אחד מתרחישי המלחמה הבאה, שהוצג לדרג המדיני לפני חודשים אחדים, שרטט ירי כבד של אלפי טילים קטלניים ביום ע"י חיזבאללה לעבר אזורים מאוכלסים בישראל, פגיעה במתקנים אסטרטגיים, הרס של מאות מבנים, מספר גבוה של פצועים והרוגים, וכל זאת לצד כאוס פנימי - מהומות והתקוממות של ערביי ישראל, שאירועי מאי ייראו לידן כמשחק ילדים.
בצפון, דימה התרחיש ניסיון של חיזבאללה לכבוש יישובים וטריטוריה, כשבמקביל, גם חמאס־עזה יורה טילים על ריכוזי אוכלוסייה בדרום הארץ. אחד השרים שנחשף אז לדברים, שאל מתי בפעם האחרונה רעננה ארה"ב את מחסני אמל"ח החירום שלה בארץ, שעליהם בין היתר מסתמכת ישראל בזמן מלחמה. הוא זכר שבמלחמת יום הכיפורים מדינות אירופיות סירבו לאפשר למטוסים אמריקניים, נושאי נשק לישראל, לנחות בשטחן לצורך תדלוק.
השר גם הזכיר כי בעיצומו של מבצע צוק איתן (2014), מנע ממשל אובאמה העברת נשק לישראל ודלדל את מאגרי הטילים והפגזים של ישראל - בטענה שהתחמושת הישראלית, שמקורה אמריקני, פוגעת באזרחים רבים בעזה והורגת אותם. הוא תהה כיצד תנהג ארה"ב באירוע קשה מן הסוג המתואר, אם תיאלץ ישראל להתגונן בצורה דומה, או אף קשה יותר.
הזיכרונות הללו צפו ועלו השבוע על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה והחולשה שמפגינים ארה"ב והמערב. בשיחות מסדרון תהו שרים, האם ארה"ב היא עדיין בעלת ברית שישראל יכולה לסמוך עליה, ובאיזו מידה? האם חוזה הגנה עימה - אפשרות שדובר בה שנים רבות - עדיין רלוונטי? והאם שיתופי הפעולה המוגבלים של ישראל עם ברית נאט"ו, שבה ישראל אינה חברה, יסייעו לה אם וכאשר תקלע למצוקה?
"ארה"ב נחלשת ומתכנסת לתוך עצמה", מזכיר פרופ' איתן גלבוע, מומחה ותיק לארה"ב וליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בר־אילן, על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה. "התהליך שהחל בתקופת אובאמה נמשך בזמן טראמפ ומתעצם בעידן ביידן. אובאמה אמר זאת בצורה הכי ברורה - אמריקה לא יכולה ולא רוצה להמשיך להיות השוטר של העולם.
"ארה"ב משתנה", מתרשם גלבוע, "ולא לטובתנו. העובדה שהיא הופכת יותר ויותר לארץ של מיעוטים - היספאנים, שחורים ואסייתים - משחקת לרעתנו. גם כלל הציבור האמריקני, ובכלל זה הציבור היהודי, בדגש על הגילים הצעירים, מחויב פחות ופחות לישראל. אפילו האוונגליסטים הם לא מה שהיו פעם, התמיכה בנו הצטמצמה והיא צפויה להצטמצם עוד.
"כמי שבוחן את התנהלות ארה"ב לאורך עשרות בשנים, אני מזהה עכשיו חולשה גדולה", אומר גלבוע, "טראמפ, אני מזכיר לכולנו, הלך נגד נאט"ו והאיחוד האירופי, ורק לפני כמה ימים אמר שפוטין גאון. ארה"ב של טראמפ גם אפשרה לטורקים 'לדרוס' את הכורדים בצפון סוריה, מה שהתפרש כנטישת הידידים הכורדים, בעלי בריתה בלחימה מול דאעש".
האם בתוך התהליך שאתה מתאר - ישראל מוחרגת לטובה?
"כרגע אנו עדיין מוחרגים לטובה. בנו עדיין משקיעים, והרבה. לטווחי זמן ארוכים יותר - הכיוון שתיארתי הוא הכיוון האמיתי, וכדאי שנפנים זאת".
רק לפני שנתיים דובר כאן על חוזה הגנה בינינו לבין האמריקנים. זה עדיין רלוונטי?
"האפשרות של ברית הגנה עולה מעת לעת כתרופה וכפיצוי לוויתור על שטחים. כבר לפני 40 שנה, כשניהלתי במכללה לביטחון לאומי תרגיל שדימה ויתור על שטחים בתמורה לערבויות בינלאומיות - חשבתי שלהמיר שטח בחוזה עם ארה"ב זו איוולת ממדרגה ראשונה. איננו זקוקים לחיילים אמריקנים. אנו צריכים מהם נשק, אבל כבר היום ישראל לא מקבלת את כל הנשק שהיא צריכה. האמריקנים מעכבים אספקה של מטוסי תדלוק באוויר, שיכולים להיות רלוונטיים אם נפעל נגד איראן, וגם אינם מספקים לנו פצצות חודרות עומק שמסוגלות לפצח ולהרוס בונקרים, שביקשנו מהם".
"קיר מתנדנד"
"חוזה הגנה", סבור גלבוע, "לא יהיה שווה את הנייר שעליו ייכתב. אם יש חוזה ולא ירצו לעזור - לא יעזרו. ואם יש צורך אקוטי בעזרה שלהם, והם ירצו לעזור - הם יסייעו גם ללא חוזה".
האם ההבנות הביטחוניות שיש לישראל עם ארה"ב כיום, הן משהו שניתן לסמוך עליו?
"פחות ופחות. המערב וביידן חשבו שנגמר עידן המלחמות, ומתחת לאף שלהם החלה מלחמה שמזכירה את מלחמת העולם השנייה. מזלנו שאין לנו כרגע ברית הגנה עם ארה"ב או עם נאט"ו. עוד היו אומרים לחיל האוויר הישראלי - בואו ותצילו את הארצות הבלטיות. ברית הגנה מוסיפה מחויבויות שאיננו זקוקים להן, ועלולה להגביל אותנו, למשל בגולן או בעזה. תאר לעצמך שבגין היה נדרש להתייעץ עם ארה"ב ולקבל רשות ממנה, קודם שהחליט להפציץ את הכור בעיראק. האמריקנים, בסבירות גבוהה, היו מטרפדים לו את זה".
אלוף (מיל') גרשון הכהן, שפיקד על הגיס המטכ"לי והגיס הצפוני, והיה מפקד המכללות הצבאיות, הוא אחד המתנגדים החריפים לברית הגנה עם ארה"ב או להסתמכות אחרת עליה. ברית כזו, לדבריו, "תחייב אותנו להשתעבד באופן מוחלט לאינטרסים האמריקנים".
כבר היום, סבור הכהן, "ארה"ב מבקשת לראות כאן ממשלת בובות, מבחינה זו שאנחנו ניענה לתפיסה שלהם את צורכי הביטחון של ישראל ונבטל את הבנתנו והאינטרסים החיוניים שלנו מפני רצונם. כבר עתה, עוד לפני הסכם הגנה, האמריקנים לא מאפשרים לנו לבנות בעטרות שבצפון ירושלים ובפסגת זאב וביהודה ושומרון, שהם לא רק המולדת, אלא גם אזורי ביטחון חיוניים בעבורנו, צורך קיומי ממש. שווה בנפשך מה יקרה אם נכבול עצמנו להסכמים הדוקים יותר עימם. ברית צבאית תדחוק אותנו לנטילת סיכונים ותקלע אותנו ללחץ מתמיד להסדרים שכרוכים בנסיגה משטחים".
גרשון אינו סומך על ארה"ב: "המציאות היא דינמית והמאבק מתמיד. אינטרסים משתנים. ראה את כוח ההישרדות של הדרוזים, שנאחזים במימרה: 'אנחנו עם הקיר הניצב איתן'. אף אחד לא רוצה להישען על קיר מתנדנד".
ארה"ב של היום היא קיר מתנדנד?
"כן, ולא מהיום. במלחמת השחרור הם לא סייעו לנו. במבצע סיני הם כפו עלינו נסיגה בלי שום תנאים, מה שבסופו של דבר הביא עלינו את מלחמת ששת הימים; שם הניצחון היה כל כך מהיר, שהם לא הספיקו להתערב. במלחמת יום הכיפורים יכולנו להשיג יותר, אם קיסינג'ר לא היה מתערב. בתקופת נתניהו הם ניסו להסיג אותנו מרוב שטחי יהודה ושומרון, ולכפות עלינו באמצעות גנרל המרינס ג'ון אלן, שפיקד בעבר באפגניסטן על כוח המשלוח הבינלאומי, נוכחות של כוחות מערביים בבקעת הירדן. ארה"ב גם הותירה את ישראל די לבדה במערכה נגד התבססות איראן בסוריה".
אין בעיניך שום יתרון להסכם הגנה עם ארה"ב?
"הערבים אמנם ייקחו בחשבון שאמריקה לכאורה עומדת מאחורינו ויורתעו מעט יותר, אבל התשלום גבוה מדי בהשוואה לרווח".
אלוף (מיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי וראש חטיבת המחקר באמ"ן, וכיום עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מציע שלא לזלזל - גם היום - במעמד ארה"ב במזרח התיכון ובהבנות שקיימות כרגע בין ישראל לבין ארה"ב: "ארה"ב היא עדיין המדינה החזקה בעולם. היא מעבירה לנו מיליארדי דולרים בכל שנה, והיא המדינה הזרה שמחזיקה הכי הרבה כוחות במזרח התיכון. אמנם אין לנו ברית הגנה עימה, אבל בתחום המודיעיני אנו משתפים פעולה ופורצים יחד גבולות דמיוניים. אין הרבה מדינות בעולם שיש לארה"ב שיתוף עימן במחקר וטכנולוגיות ותעשיות צבאיות - כמו שיש לה עם ישראל. הם מפתחים יחד איתנו את חץ 3 ואת שרביט קסמים, ויש גם את חוק שימור היתרון האיכותי של ישראל, שמחייב את הממשל לדווח בכל שנה, האם וכיצד הוא משמר את היתרון האיכותי שלנו. אני מכיר לפחות מקרה אחד שהם לא מכרו למדינה ערבית סוג מסוים של נשק, משום שהצלחנו לשכנע אותם שזה יפגע ביתרון האיכותי שלנו".
"אמריקנים - לכו הביתה"
עמידרור מזכיר גם את "הסכם 'ההצבה המוקדמת' בין ישראל לארה"ב, שמטרתו לאפשר לאמריקנים להחזיק תחמושת במזרח התיכון: גם אצלנו, כאן, אם יהיה אירוע שיחייב זאת, ארה"ב תוכל להשתמש באמל"ח הזה, ואם ניקלע למצב חרום - יהיה קל יותר לאפשר לנו להשתמש בגיבוי הזה. צריך רק לוודא שהמלאים הללו לא מתיישנים".
האם ארה"ב נענית לבקשות שלנו לרכישת נשק מתקדם?
"אין מדינה בעולם שמוכרת לאחרים את כל הנשק שהיא מפתחת. גם לנו יש תוצרת שלעולם לא נמכור לאחרים. תמיד מדינות שומרות משהו לעצמן. את מטוסי התדלוק, שטרם הוחל בייצורם, הם הסכימו למכור לנו. אני לא מכיר שום עיכוב אמריקני".
פצצות חודרות עומק ובונקרים?
"גם כאן איני מכיר עיכובים. יש להם פצצה ענקית, שלנו אין שום יכולת לשאת אותה על המטוסים שלנו, לכן אין לנו אותה".
ברית הגנה עם ארה"ב?
"ישראל נבנתה על בסיס האמירה המחייבת של האבות המייסדים, שאנו נילחם בעצמנו, ולא נבקש מחיילים זרים, בפרט לא אמריקנים, שיבואו להגן עלינו. ברית הגנה מהסוג שאתה מזכיר תפגע במחויבות העצמית שלנו להגן על עצמנו ותפגע באחת מנקודות החוזק שלנו מול ארה"ב. ישראל לא צריכה לעשות את זה לעצמה, מה עוד שאנו רוצים לשמור על חופש הפעולה שלנו, ושונים בגישה שלנו מרוב מדינות העולם. כדי למנוע התממשות איומים עלינו - אנו פועלים במקומות, בזמנים ובצורות שאף מדינה בעולם לא פועלת, עושים דברים משוגעים. תוקפים במדינות שלישיות - על פי פרסומים זרים - בלי סוף. איזו מדינה עושה דברים כאלה? אם יש ברית הגנה, אמנם יש גב אבל יש גם התחייבות, ואנחנו לא יכולים להשתולל כשצריך, ואין חופש פעולה. לכן החסרונות של ברית כזאת רבים מהיתרונות שלה".
האם ארה"ב, הידידה הגדולה, היא עדיין גורם שישראל יכולה לסמוך עליו בעת צרה?
"יש פער בין הציפיות לבין מה שהאמריקנים נותנים. האמריקנים, השוטר של העולם, משלמים את המחיר של כולם כבר 100 שנה. אין כמעט מלחמה בעולם שבה האמריקנים לא שילמו מחיר ובסוף הם זכו ל'ינקיז - גו הום' (אמריקנים - לכו הביתה; נ"ש). ב־100 השנים האחרונות ארה"ב לא השאירה בידה פיסת קרקע במקומות שבהם נלחמה. אצלנו, השמאל חושב שהאמריקנים קולוניאליסטים, והימין - שאינם אמינים, אבל אני לא מכיר אף מדינה שהיתה לה ברית עם ארה"ב - ברית ממש, לא רק ידידות - שארה"ב לא נחלצה לעזרתה.
"לארה"ב לא היתה ברית הגנה עם אוקראינה וגם לא עם השלטון באפגניסטן, וגם לא עם הכורדים בטורקיה. היו הבנות, היתה ידידות, אבל ברית מחייבת, כתובה, לא היתה. אז ארה"ב בוחרת לעצמה אם וכיצד לסייע לידידות במצוקה. במקביל, הדמוגרפיה בארה"ב משתנה דרמטית - מספרית, כמותית ומהותית. כשמביאים בחשבון את כל המכלול הזה, נקל להבין מדוע אמריקה, שמפולגת בתוך עצמה, פחות מתלהבת לשאת בנטל".
זה הכיוון? ארה"ב נחלשה ותיחלש עוד?
"יותר משארה"ב נחלשה, פחת בה הרצון להשתמש בעוצמה שבידה. מה שנחלש הוא הנכונות והרצון להשתמש בכוחות העצומים שלה. כשמסתכלים על 100 השנים האחרונות ועל התהליכים בתוך ארה"ב כיום - מבינים מדוע".
אז הציפייה מארה"ב ומנאט"ו לסייע לידידה במצוקה מול רוסיה אינה במקומה?
"כל עוד אין ברית, שום מדינה לא מחויבת לשום מדינה. גם אנו לא נשלח צבא להגן על מדינה שביחסי ידידות איתנו, רק בגלל הידידות. לאירופה - בכלל אין יכולת אמיתית לסייע. אין להם כמעט צבא. לגרמנים יש מאות בודדות של טנקים בלבד. גם לצרפת אין יכולת פריסה אמיתית בעולם, וגם לא לנו. המדינה היחידה בעולם שיש לה יכולת התערבות לטווחים ארוכים היא ארה"ב, וקצת רוסיה. האמריקנים בנויים לדברים כאלה. הם יכולים לנייד את כל חיל האוויר שלהם איתם. כל חיילי הצי הישראלי עולים על נושאת מטוסים כזו ועוד נשאר מקום".
וכיצד כל זה, על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה, משליך עלינו?
עמידרור: "מעט מאוד, אם בכלל. אנו לא חלק מאירופה או מנאט"ו, וזאת למרות הקשרים איתם ומערכת היחסים המיוחדת עם ארה"ב. את מערכת היחסים הזאת צריך לשאוף לשמר ולשדרג, אבל לא לרמת הסכמי הגנה הדדיים, כי חסרונותיהם עבורנו גדולים. כוחנו - גם פנימה וגם החוצה - הוא בכך שאנו נלחמים עצמאית, ולכן גם עצמאיים פי כמה בקבלת ההחלטות ובמבצעיות שלנו".
לתא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, שכיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן וכמנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, נקודת מבט ייחודית על סוגיית היחסים הביטחוניים עם ארה"ב. קופרווסר כיהן בעבר כנספח צה"ל לענייני מודיעין בוושינגטון, וכיום הוא עוסק בסוגיות אלה כחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. גם הוא מצמצם ציפיות: "אם ישראל תיקלע למצוקה רצינית, הציפייה הישראלית היא לקבל מארה"ב גב מדיני וסיוע צבאי מאסיבי בנשק. בשום פנים ואופן לא חיילים אמריקנים. זה לא טוב לנו ולא טוב להם.
"אחת הבעיות המרכזיות", סבור קופרווסר, "היא שבעבר היתה הבנה לא כתובה שישראל תטפל בעצמה באיומים קצרי טווח ממדינות שכנות, בעוד ארה"ב תדאג לנטרל התפתחות של איומים מהותיים עלינו במדינות רחוקות יותר. כרגע, לא נראה שהאמריקנים ממלאים את חלקם בהבנה הבלתי כתובה הזאת.
"עם השנים זה גם נעשה מסובך יותר, כי האיומים הרחוקים יותר מחוברים לאיומים הקרובים יותר. איראן יושבת גם בסוריה, בלבנון ובעיראק ובמידה מסוימת בעזה, וההבחנה בין רחוק וקרוב הפכה מורכבת. גם בתקופה שההבדלים היו ברורים יותר, האמריקנים לא תמיד לקחו על עצמם לטפל באיומים רחוקים מולנו. ישראל נאלצה להשמיד בעצמה את הכור בעיראק, מכיוון שהאמריקנים לא טיפלו בזה. כיום, האיום הרחוק הכי משמעותי הוא איראן. האמריקנים טוענים שהם מטפלים בזה ומצהירים שלא ישלימו עם התגרענות איראנית, אך לא ברור מה זה אומר מעשית".
מבחינה מעשית, למה ניתן לצפות מארה"ב במקרה של במלחמה רב-חזיתית?
"ראשית, אנו צריכים לסמוך על עצמנו. ואחרי שאמרנו זאת, ארה"ב היא הידידה הטובה ביותר שלנו ברמה הביטחונית. הם אכזבו אותנו בפרשת הכורים בסוריה ובעיראק, וגם כשנמנעו מפעולה נחרצת שתעכב את פרויקט הטילים של איראן בשנות ה־90, ובעוד כמה הזדמנויות. מצד שני הם סייעו לנו, גם אם באיחור, באמצעות רכבת נשק אווירית במלחמת יום הכיפורים, וכאשר העמידו לרשותנו את הפטריוטים במלחמת המפרץ, ועוד.
"בשלהי ימי טראמפ, הוא העביר את שיתוף הפעולה בין צבא ארה"ב לבין ישראל - ששנים התבצע דרך הפיקוד האירופי והיה פחות רלוונטי לצרכיה של ישראל - אל 'פיקוד המרכז' האמריקני. המשמעות היא שכרגע אנו משולבים יותר בתוכניות הפעולה האמריקניות במזרח התיכון, ודרך החיבור הזה יכולים לשתף פעולה גם עם צבאות של המדינות הפרגמטיות הערביות במזרח התיכון, כולל האמירויות וכולל סעודיה. גם זה מכפיל כוח מסוים מבחינתנו".
על רקע היחסים המיוחדים הללו, ארה"ב תשמש לנו כמשענת בעת צרה?
"ארה"ב פועלת על פי האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה, ומתחשבת, במידה, גם באלה של בעלות בריתה או ידידותיה. היא חוקקה את חוק הסיוע וכוננה עימנו ב־99' הסכם להקמת קבוצת תכנון אסטרטגית. יש עוד חיבורים והבנות טובות, אבל צריך לומר את האמת: גם מול מדינות שהיה להן הסכם של ממש עם ארה"ב - כשארה"ב לא רצתה לפעול, היא לא פעלה. הדוגמה של הימים הללו היא כמובן אוקראינה. ארה"ב ובריטניה חתומות מולה על מזכר בודפשט מ־1994, שבו הן התחייבו לסייע לה אם תותקף, לאחר שאוקראינה ויתרה על מאגרי נשק גרעיני שהיו בתחומה, אבל כשהגיע יום המבחן - אוקראינה נותרה לבדה".
ללא כבלים
אז ברית הגנה עם ארה"ב למעשה לא תבטיח לנו דבר.
"בגדול זה נכון. הרעיון לכונן ברית כזאת עלה לפני כשנתיים על ידי טראמפ ונתניהו, מכיוון שלהערכתי הם האמינו שהדבר יסייע להם להיבחר. לו יצויר שזה היה מתממש - היה צורך לנסח את ההסכם באופן שהצדדים יהיו פחות כבולים בו ושייוותר בידם מרחב פעולה. אני לא בטוח שזה היה מתאפשר.
"הרעיון להסכם הגנה בין ישראל לארה"ב עלה בעבר ונדחה בשל רתיעת הצדדים מלקחת על עצמם התחייבויות לא רצויות, שיצרו את חופש הפעולה שלהן ויחייבו אותן לפעול צבאית בהקשרים שאינם נתפסים כחיוניים ומוצדקים בראיית הציבור.
"יתר על כן, התחושה היתה שרמת שיתוף הפעולה הביטחוני והמדיני בין הצדדים גבוהה מאוד, כך שהיתרונות בברית אינם מצדיקים את השינויים הנגזרים ממנה בתפיסת הביטחון שלנו. כיום, על רקע עמדות הממשל הנוכחי שרחוק מהתפיסה הישראלית, ומתפיסת הממשל הקודם, בעיקר בנושא האיראני - אפשרות של ברית הגנה היא עוד פחות רלוונטית".
